תוקפם של "הסדרי הסתלקות מתוגמלת" במסגרת בקשות אישור תובענה כייצוגית

ביום 5 באוגוסט 2018 פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון (ניתן בהרכב של שלושה; כב' השופט י' עמית, כב' השופט נ' סולברג וכב' השופטת ע' ברון) הדן בסוגיית תוקפם של הסדרי הסתלקות במסגרת בקשת אישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת אישור"), הכוללים גמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לעורך דינו (המכונים גם "הסדרי הסתלקות מתוגמלת").

ס' 16 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") קובע מתווה להסתלקות במסגרת בקשות אישור. על אף שמתווה זה אינו כולל הסדרי גמול לתובע הייצוגי ולעורך דינו, בפרקטיקה הסדרי ההסתלקות המובאים בפני בתי המשפט כוללים, ברובם, גם בקשה לפסיקת גמול ושכ"ט. היות שמרבית ההליכים הייצוגיים בישראל מסתיימים בדרך של הסתלקות מבקשת אישור התובענה כייצוגית (57%) - התעוררה מחלוקת עקרונית האם ראוי לתת להסדרים אלה תוקף ובאילו תנאים.

על כן, בית המשפט העליון מצא לנכון לדון בשאלה עקרונית זו ולקבוע מתווה לדיון בבקשה לאישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת.

קודם לכן, עומד בית המשפט העליון על חשיבותו של הכלי הייצוגי ככזה אשר קורא תיגר על כשל השוק המונע מנפגעים למצות את תביעותיהם האישיות בשל שיקולי כדאיות כלכלית, ובכך מקדם את אכיפת הדין ואת ההגנה על זכויות הפרט. כדי לקדם כלי זה, החוק יצר תמריץ כלכלי לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבאי כוחו, שכן תמריץ זה הוא "הקטר המניע את רכבת התובענות הייצוגיות" ויאפשר את השגת המטרה הציבורית שביסוד כלי זה. ולכן, מבהיר בית המשפט העליון שאין פסול בתמריץ זה, כל עוד הדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקבוצה. 

עדיין, במקרה של בקשת הסתלקות (אשר מוגשת בדרך כלל במצבים שבהם סיכוייה של התביעה הייצוגית נמוכים), עולה החשש לבעיית נציג לפיה פסיקת גמול ושכ"ט תוביל להסתלקות גם מבקשת אישור מוצדקות, אך כדי לגרוף רווח קל ומהיר לתובע הייצוגי ובא כוחו. מעבר לכך, הסתלקות מתוגמלת עלולה להוביל להגשת תביעות סרק (שכן פעמים רבות על אף שמוגשת בקשת אישור חלשה, הגוף הנתבע ייתכן ויעדיף להגיע להסדר הסתלקות מתוגמלת מוקדם ככל הניתן בכדי שלא להמשיך ולהשקיע משאבים וזמן בלהתגונן). 

על בסיס שיקולים אלה קובע בית המשפט העליון את המתווה הבא: 

הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. עם זאת, כחריג לכלל, יש להיעתר לבקשות להסתלקות מתוגמלת רק במקרים מתאימים. 

בשלב הראשון, על בית המשפט הדן בבקשה לפסיקת גמול ושכ"ט במסגרת הסדרי הסתלקות לבחון האם ראוי להיעתר לבקשה. במסגרת שלב זה עליו לשקול את השיקולים הבאים: הראשון, קיומה של עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; והשני, האם ההליך הייצוגי השיג תועלת ממשית עבור חברי הקבוצה המיוצגת. כמו כן, על בית המשפט לקחת בחשבון שיקולי "רוחב" ובהם את הסכנות הגלומות שתוארו לעיל בהסדרי הסתלקות מתוגמלת, ולכן לנקוט משנה זהירות באישורם של הסדרים אלה. 

בנוסף, נדרש שהחלטת בית המשפט בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה תהיה מנומקת, על מנת להבטיח כי החלטה זו נסמכת על שיקולים מתאימים ורלוונטיים.

בשלב השני, לאחר שהחליט בית המשפט כי יש לאשר גמול ושכ"ט במסגרת ההסדר, עליו לבחון את גובהם בהתבסס על העקרונות המנחים שבחוק ביחס להסדרי פשרה. בית המשפט העליון מבהיר כי לבית המשפט שדן בבקשה שיקול דעת רחב ושהעקרונות המנחים בעניין אינם ממצים ואינם מחייבים - ההכרעה תיעשה בהתבסס על מכלול נסיבות המקרה הקונקרטיות. עקרונות מנחים אלה יהיו, בין היתר, התועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, טרחת התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך וניהולו ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. לעניין בא כוח הקבוצה, ניתן בנוסף לשקול את הוצאותיו במסגרת ההליך, האופן שבו ניהל את ההליך והפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של יום לטובת הקבוצה. בית המשפט העליון מדגיש, כי תגמול מוסכם בין הצדדים הוא אך בגדר המלצה וכי בעת פסיקת הגמול יש ליצור מדרג בהתאם לשלב שבו הסתיים ההליך ובהתאם לחשיבות הציבורית הגלומה בהליך.

לבסוף, בית המשפט העליון מבהיר, כי מתווה זה אינו מהווה "נוסחת בית ספר" ובסופו של דבר שיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית. בשל כך, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות בדבר פסיקת גמול ושכר טרחה בדומה לפסיקת הוצאות בהליכים אזרחיים "רגילים". עם זאת, קיים יסוד להרחבה מסוימת של פתח ההתערבות כאשר מדובר בהליכים ייצוגיים, לנוכח השלכות הרוחב הנודעות שצוינו לעיל. 

​הבהרה: עדכון זה נועד לספק מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה ניתוח מלא או שלם של הסוגיות הנדונות, אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו